מניות הינן תעודת השתתפות כספית בהונה של החברה.

מניה של חברה מייצגת את החלק היחסי של בעל המניות, ביחס לסך הון המניות המונפק של החברה. הזכויות הבסיסיות של בעל המניות כוללות זכות הצבעה באסיפה הכללית של החברה, זכות לקבלת דיבידנד ובמקרה של פירוק החברה, גם זכות על נכסי החברה, לאחר שזו שילמה את חובותיה.

בתוכנה קיימות מניות שנסחרות ב- 18 בורסות בעולם, ביניהן ארה"ב, לונדון, יפן , גרמניה, שוויץ , אוסטרליה, צרפת וכו'

סוגי המדדים ב-פינקסו:

• American Stock Exchange - AMEX
• Euronext Amsterdam - AMS
• Australian Stock Exchange Ltd. - ASX
• Euronext Brussels - BRU
• Copenhagen Stock Exchange - CSE
• Frankfurt Stock Exchange - FSE
• Helsinki Stock Exchange - HSE
• Euronext Lisbon - LISB
• London Stock Exchange - LSE
• Milano Stock Exchange - MIL
• NASDAQ
• New York Stock Exchange - NYSE
• Oslo Stock Exchange - OSE
• Euronext Paris - PAR
• Singapore Exchange Securities Trading Limited SGX-ST
• Sistema De Interconexion Bursatil Espanol - SIBE
• Stockholm Stock Exchange - SSE
• Swiss Exchange - SWX
• Tokyo Stock Exchange - TYO
• Vienna Stock Exchange - VIE
• Virt-X - VIRT-X

   

ישנם כמה כללי אצבע לחישוב שוויה של מניה. אם לחברה יש מיליון מניות הנסחרות בבורסה במחיר של 30 שקל למניה, אז שווי השוק שלה הוא 30 מיליון שקל. כדי לדעת אם זה מחיר יקר או זול כדאי להיעזר במכפיל הרווח": אם הרווח של החברה בשנה האחרונה היה 3 מיליון שקל, היא נסחרת במכפיל רווח של 10 (30 לחלק ל-3). עכשיו בודקים מהו מכפיל הרווח המקובל בתחום הפעילות של החברה. אם מכפיל הרווח המקובל הוא 8, החברה נסחרת בשווי גבוה מהממוצע. זה לא אומר בהכרח שמחיר המניה ירד, כיוון שיכול להיות שזו חברה טובה מהממוצע או שיש לה הרבה מזומנים בקופה, אבל זה נותן אינדיקציה בסיסית. כמובן שאם החברה נסחרת לפי מכפיל רווח נמוך מהממוצע, ייתכן והמחיר של מניתה יעלה.
כלל נוסף הוא מכפיל ההון: זהו היחס בין שווי השוק של המניה להון העצמי שלה. גם כאן אפשר להשוות את היחס למקובל בתחום ולנסות להעריך האם החברה נסחרת בשווי גבוה או נמוך. כשהריבית במשק נמוכה, האטקרטיביות של שוק המניות יכולה להיות גבוה יותר. גם חברה שיש לה היסטוריה של חלוקת דיבידנדים נחשבת כדאית יותר להשקעה, ויש גם ענפים מבטיחים - אך אלה משתנים לפי תקופות.

ביום מסחר רגיל יש לכל מניה שער בסיס - המחיר בו נסגר המסחר בה ביום הקודם. בשלב הפתיחה מוזרמות בקשות לקנייה ומכירה, ונקבע שער הפתיחה. כך, למשל, למניה מסויימת יש שער בסיס של 20 דולר. מזרימים בקשות לקנייה ומכירה במחירים הסובבים את שער הבסיס, והבורסה משקללת את כל ההצעות וקובעת אוטומטית את שער הפתיחה.
שלב הרצף הוא השלב העיקרי של המסחר, בו מוזרמות לבורסה בקשות קנייה ומכירה. אם מישהו מעוניין לרכוש 2,000 מניות במחיר 8 דולר לאחת - הוא חייב שיהיה מולו מוכר שיסכים לבצע את העסקה. מציאת המוכר היא תפקידם של הברוקרים. אם יש יותר הצעות לרכישה מאשר הצעות מכירה - מחיר המניה עולה. ולהיפך - אם יש יותר מוכרים ופחות קונים, מחיר המניה יורד. כמו בשוק הירקות, כך גם בשוק המניות. שער הנעילה זהו שער הבסיס למסחר במניה ביום למחרת.

ההבדלים בין הרצון למכור מניות לרצון לרכוש אותן מעלים ומורידים את מחיריהן בבורסה. כאשר רוכשים מניות חשוב לשים לב לרמת המסחר המניה - ככל שיש בה יותר עסקאות, ויותר מניות עוברות מיד ליד, כך אפשר להיפטר ממנה מהר. לרוב במניות הנסחרות במדד נאסד"ק 100 או דאו-ג'ונס לדוגמה יש מסחר ער, ולכן מי שרוצה למכור אותן ימצא בדרך כלל קונה